עוד יום. עוד שבוע. מטלות, משימות, התחייבויות, דאגות, קשיים – אלה הם חיינו?

כן ולא.

זה קורה לכולם, ואני אהיה הראשונה להודות שזה קורה גם לי. מדי פעם אני מסיימת יום ארוך ומעייף ומרגישה מרוקנת. אני מסתכלת אחורה על כל שעות היום שנזלו לי מבין האצבעות ואני שואלת את עצמי אם זה היה שווה את זה. הייתי בדואר, קניתי אוכל לכלבה, הקפצתי את הגדול ואספתי את הקטנה, חיכיתי חצי שעה שיענו לי בטלפון, שילמתי את מה שצריך (בתשלומים), קצת עציצים, קצת כביסה, קצת נדנודים על שיעורי בית – ואיפה האושר? איפה אני?

אז ישבתי לכתוב, כדי לעשות סדר במחשבות, כדי לחלץ את היופי מתוך השגרה, כדי לזהות רגע משמעותי אחד באמצע יום שלא נגמר, כדי לשתף ולהתחבר. המילים יוצאות להן מתוך המחשבות שלי ומסתדרות על הדף ופתאום הכול נהיה בהיר ומסודר, רגוע ושקט. פתאום הרגע המרגיז מהבוקר נראה די משעשע, האירוע הלא חשוב מלפני שנים הופך לשיעור חשוב והמשפט הפשוט שאמר לי הילד נהיה לסיפור שלם שממלא באושר.

וזה אולי באמת כל כך פשוט. כן, החיים שלנו מלאים במטלות, משימות ודאגות, אבל ביניהם משובצים כמו יהלומים קטנים רגעים של חסד ואהבה, של שמחה והבנה, של תקווה ויופי. הבית שלנו הוא המקור לרבים מהרגעים המרגשים האלה, הרגעים הקצרים שבהם המשפחה שלנו מעניקה לנו את האושר שביקשנו – חטוף, חמקמק, אבל הכי אמיתי שיש. אלה הרגעים שאני נוצרת בלבי וגם כאן, בחלק מהפוסטים שלי.

הבלוג הזה ישלב בין שני הצדדים האלו של חיי המשפחה שלנו – הטוב והרע, הקשה והמהנה, הדברים שצריך והדברים שרוצים. קצת על עיצוב, קצת על משפחה, קצת עליי וקצת על העולם.

אני דנה, נשואה לבני ואמא ליהל, תומר ונוי. עובדת בעיר וגרה במושב, אוהבת ליהנות ולגלות, לטוס ולאכול, לקנות ולטרוף את העולם (כשאני לא בסידורים כמובן…).