הבלוג של שרעבי (אני)

עיצוב הבית, ניהול משק הבית והכי חשוב גידול הזאטוטים (בעלי גם כלול בחבילה הזו)

תלמידה מצטיינת

מאז שיהל שלי התחיל ללמוד בבית הספר, אני מרגישה כאילו שאני חזרתי ללימודים. בזיכרון שלי התקופה שלי כתלמידה בבית ספר הייתה נעימה וטובה, אבל עדיין המפגש הזה עם המסגרת הנוקשה, עם המחברות והחוברות, עם המטלות והציונים – ממש לא עושה לי טוב. אני מרגישה מין לחץ כזה להיות טובה ולתת ליהל את הבסיס הכי טוב להצלחה, וזה בכלל לא קל.

נתחיל מענייני הציוד – בתחילת השנה קניתי לו כל מה שהוא צריך, אבל אחרי כמה שבועות כבר הייתי צריכה לקנות הכל מחדש. הוא פשוט יוצא בבוקר עם קלמר מלא כל טוב וחוזר עם קלמר ריק כמעט לגמרי. איפה המחק? והעיפרון? והמספריים? והטושים? אלוהים יודע… ואני באמת מנסה לדאוג שיהיה לו כל מה שהוא צריך, אבל זה מרדף שלא נגמר וזה מתיש אותי.

ומה לגבי הלימודים? זה בכלל סיפור. יהל לא רוצה לשבת להתאמן על קריאה או לעשות שיעורי בית, ובצדק, כי יש לו דברים יותר כיפיים לעשות אחר הצהריים. ואני רבה איתו ומנסה לשכנע ומציעה פרסים ומתייאשת בסוף בעצמי. גם ההחלטה המעולה שלי לקנות לו שולחן כתיבה חדש עם מדפים תלויים, שיהיה לו מקום להכל, לא בטוח יצליח, אבל שווה לנסות (תראו פה עוד בנושא https://krayot.com/archives/29951 ). אני רוצה שהוא יצליח בלימודים, אבל אני לא רוצה להיות זאת שרבה איתו כל היום, וזה מלכוד בעייתי במיוחד.

אז אולי אני פשוט צריכה לשחרר. יהל ילד חכם והוא צריך ללמוד להסתדר בעצמו. אולי ההשתדלות היתרה של ההורים רק מלחיצה את הילדים ומעכבת אותם מלהיות עצמאים. ואולי סתם נמאס לי לרדוף אחרי ההצטיינות.

 

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on pinterest
Pinterest
Share on linkedin
LinkedIn